מבט על אובונטו 10.04

לאחרונה אובונטו שיחררו גרסה חדשה להפצה שלהם. הם עושים המון רעש ומארק אפילו דיבר על העתיד של ההפצה, הזכיר מודלים עסקייים והסביר כמה דברים מוזרים שעשו (למשל הזזת כפתורי החלונות לצד השני). אני די מרוצה מהרעיון של ההפצה, ואפילו השתמשתי בה במשך כשנה או שנה וחצי. אני מדי פעם פזול לכיוון שלה כי יש המון דברים שהם עושים מצויין ואני מאוד מיתחבר לאידאולוגיה של מארק (לקדם את אפריקה בעזרת קוד פתוח ותוכנה חופשית).

נתחיל מהסוף – מאוד נהניתי מההפצה. זה פשוט עובד, וזה עובד ברמות שלינוקס לא עבדה לי עד עכשיו. אחד הדברים שאני מתור משתמש של KDE רואה בתור בלתי אפשרי זה עיון במערכת קבצים של הסלולרי שלי (בעזרת חיבור bluetooth). זה עבד בצורה כזאת חלקה, שזה פשוט הדהים אותי. ההתממשות ל-Ubuntu One עבדה, והאמת זה היה טיפה מסובך אבל אני בטוח שילטשו את זה בעתיד. הפעלתי את נגן המוסיקה והתחברתי ל-LastFM ותוך כחצי שעה כבר שמעתי מוסיקה.

בתור משתמש KDE, הרעיון של תוכנה אחת בלבד שעושה פעולה אחת מאוד מרענן. כמו כן השימוש ב-empathy עבור המסרים המיידיים מאוד מעניין מבחינה טכנולוגית. אני התרשמתי לטובה.

בנוסף בדקתי את התרגום העברי. בעיניין זה אני רוצה להודות לצוות התרגום של גנום ושל אובונטו על עבודה מצויינת שהם עשו. מאז מנדרייק 9.2 לא הרגשתי שיש הפצת לינוקס שדוברת עברית מהקופסא כמו ההפצה הזאת. שוב – כל הכבוד.

יש לי כמה טענות קטנות:
הסגנון החדש שמטמעים הוא מוזר. שורת התפריטים צבועה באותו צבע של הכותרת של החלון, המטרה היא בעתיד להעיף את התפריט כלל ולשים אותו בפאנל העליון. בינתיים, זה יותר בעיות. למשל – יש קו מפריד שבו מתחתיו היישום מטפל בנגיעות, ובעליון מנהל החלונות. אבל הקו לא ברור כלל ולכן הטיפול הוא טיפה שונה. דוגמה היא לחיצה כפולה, שבכמה מקומות לא עושה כלום, ובכמה מקומות זה מגדיל את החלון כמצופה.

כפי שאמרתי – השירות Ubuntu one טיפה בעייתי לקינפוג. לקח לי כמה ניסיונות. בנוסף, אני לא בטוח שאני סומך על חברה קטנה כמו קנוניקל לשמור לי מידע אישי. מצד שלישי, גם לא חברה ענקית כמו גוגל. אני מבין שקנוניקל צריכים להתקיים ממשהו, ואני מבין שזה יכול להיות מודל טוב. אבל זה מרגיש כאילו דחפו לי את הדברים האלו בפרצוף, וזה לא נעים.

יש גם ניסיון להכניס חנות מוסיקה. לפי דעתי הרעיון מבורך! אני אשמח לשלם עבור מוסיקה בצורה מסודרת. הבעייה שלחנות שלהם אין כלום. אין ביטלס, אין קויין, על מוסיקה עברית אין מה לדבר. אז מה אני אעשה עם זה? כמו כן, אני שומע על הרבה אנשים שקונים מוסיקה ואין הם לא רואים את השירים שקנו בספרייה המשותפת של UbuntuOne, אלא רק דרך הממשק Web של שירות.

לסיכום: אני ממש ממש ממש ממליץ על ההפצה הזאת. זאת הפצה שבהחלט שווה הצצה לא חטופה והמבחן האמיתי שלה מתחיל עכשיו – ומסתיים עוד שלוש שנים ב-LTS הבא. האם ההפצה הזאת תחזיק כמה שנים באותו מחשב בלי להיתדרדר. בינתיים, אני נשאר עם ההתקנה הזאת לפחות לזמן הקרוב.

דרך אגב: ההפצה עלתה אצלי ב-18-24 שניות. קובונטו? 35. ה-Netbook Remix? גם בסיבות 20. בהחלט לא רע, וזאת אחת הסיבות שאני ממש מרוצה מההפצה הזאת, זמני ההדלקה והכיבוי (כיבוי שלוש עד 5 שניות). זה נורא מפתיע אותי, לא ידעתי שאפשר לעשות את זה במערכות הפעלה מודרניות. לאחר התקנה של KDE ב־Netbook Remix הזמן איתחול עלה חזרה ל־35 שניות.

Share Button

2 thoughts on “מבט על אובונטו 10.04”

  1. משהו חיובי? יוצא מהפה שלך? ועוד על “שמובונטו”?!
    I am impressed 🙂

    אגב, צוות התרגום שלנו אכן מקיע יום וליל כדי לקדם את מצד התרגום של אובונטו ושל התכנה החופשית בכלל (אם למישהו לרגע היה ספק!)

    דור 🙂

  2. אני אישית (ואני מאמין שיצטרפו אלי לברכות עוד כמה חברים) מודה לך גם על המילים החמות וגם על תרגומי KDE
    תודה רבה!

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *