שמעתי היום ראיון חדש עם ד”ר סטאלמן, הלא הוא האבא של מיזם גנו והוגה ראיון התוכנה החופשית ב־Podacst של The Linux Action Show, ה־podcast עם הפתיח הכי מאאאאאאאאגניב אי פעם, מומלץ לשמוע עם אוזיות או באוטו. הינה הקישר: http://www.jupiterbroadcasting.com/17822/richard-stallman-gnulas-s20e10/
בגדול, האיש סתום יותר מכרגיל. הוא ממש לא איש נורמאטיבי (הוא אמר למראיין שהוא מעדיף שביתו תרעב והוא לא יתפרנס מכתבית יישומים קינייניים, והוא רמז שעדיף שאמריקה לא תתרבה יותר). מצד שני, הוא אמר דברים מאוד חכמים על ספרים דיגיטאלים: הם בגדול מונעים ממשתמשים את רב הזכויות שיש לנו עם ספרים “רגילים”. למשל, הזכות לקנות אותו באופן אנונימי בחנות, על ידי תשלום במזומן – ספרים דיגיטאלים תמיד נקנים בחנויות דיגיטאליות ששומרות את בסיס הנתונים של האנשים שקנו אותו. אי אפשר להשאיל אותם, למכור אותם מחדש לאחר שקראת אותם.
הוא דיבר על ה־secure boot שמיקרוסופט העלו לכותרות בזמן האחרון. הוא אומר בצדק שהראיון הזה יכול לשמש לאבטחה, כל עוד המשתמש שולט על מתג הכיבוי אבל המימוש שמיקרוסופט מבקשת מספקי החומרה על ARM בעצם ממשים לא הגנה אלא מניעת שירות (restriction). מאוד מעניין לשמוע דברים משכילים כאלו.
כמו כן, אני חייב להזכיר את הראיון שלו ב־TLLTS (זה הראיון השני, היותר מצחיק לפי דעתי): http://tllts.org/audio/tllts_165-11-01-06.ogg ומי שלא יודע, זהו הראיון השני שלו ב־podcast ההוא, הראשון נמצא כאן: http://tlltsarchive.org/archives/tllts_79-04-13-05.ogg. שיא ל־podcast ההוא, מישהו שמע את RMS באותו מקום פעמיים? מצחיק אותי מה שאמרו בסוף הראיון השני – “אתה חושב שהוא יבוא לראיון שלישי?” 🙂
כמובן, אי אפשר בלי משהו באמת מצחיק, מבית הפורומים של אובונטו.
כמה שנשארתי מאחור בקצב הפודקסאטים, אתמול האזנתי ל-LAS של סוף דצמבר 🙁
סטולמן הוא בהחלט אדם קיצוני, והוא מקריב הרבה יותר למען העקרונות שלו מכל מי שאני מכיר באופן אישי.
(אני אפילו על Flash לא מוכן לוותר, על אף היותו תוסף מגעיל זולל משעבים)
אבל לכנות אותו “סתום” או “הזוי” זו הגזמה בוטה.
הרי מה הוא אמר בסה”כ?
שיש דברים שהוא לא מוכן לעשות אפילו אם חסר למשפחתו אוכל.
אולי לך הדבר הספציפי נראה טריביאלי, ולא מתנגש עם המוסר שלך, אבל כמה רחוק אתה תהיה מוכן להגיע כדי להאכיל את המשפחה שלך?
האם תרצח? האם תגנוב? האם תשעבד אנשים ותתייחס עליהם כרכוש?
סטולמן מאמין שתוכנה קניינית היא לא מוסרית, בעיקר משום שהיא כופה מרות של יצרן התוכנה על כל משתמשיו.
אתה יכול לא להסכים איתו, אבל היום מצטברים יותר ויותר ראיות לכך שהוא צודק:
ה-rootkit של Sony, הספר שנמחק בדיעבד ממכשירי Kindle, הדרך שבה Apple חוסמת מתחרים מחנות היישומים במכשירי iOS שלה וכמובן הכוכב האחרון: כפייה של MS ל-Secure boot שלא ניתן לביטול ע”י המשתמש.
במקרים מסוימים כמו טכנולוגיה רפואית, תוכנה ושליטה בה הם עניין של חיים ומות.
http://icdusergroup.blogspot.com/2011/12/karen-sandler-cyber-lawyer-running-on.html
במה ישלטו חברות הטכנולוגיה הגדולות מחר?
היום, כל אדם בר דעת יכול להסתכל על כמות גדולה של תוכנה חופשית (שרובה גם חינמית) איכותית, יציבה, בטוחה ומהירה ועל חברות רבות שנבנו סביב תוכנה חופשית ולומר:
תוכנה חופשית זה טוב למשתמשים ולעסקים.
ומצד שני, להסתכל על כל מיני בעיות שתוכנה קניינית גרמה, כמו אלה שרשמתי בפסקה הקודמת ולהגיד:
תוכנה קניינית היא בעייתית.
(וזה עוד בלשון המעטה).
אבל כשסטולמן התחיל את התנועה שלו, ערמת הרעיות ההיסטוריות האלה לא היית קיימת.
רוב האנשים עוד לא הספיקו לראות את הבעיות שטרנד סגירת הקוד וכפיית מגבלות שימוש יגרום, ויותר חשוב: רוב האנשים לא ציפו עוד שמחשבים יהפכו לכ”כ נפוצים וישלטו על חלק כה גדול בחיינו.
(מי חשב על מעבדים מרובי ליבות במכשיר שנכנס לכיס?)
נדרש הרבה חזון, אמונה והתמדה כדי לעשות את מה שסטולמן עשה, ובהתחשב בכל הטוב שיצא מפועלו, לזלזל בעומק אמונותיו נראה לי פשוט מגוחך…